"יש פה המון אגו", "שוב מאבקי האגו שלהם" – אלה מחשבות החוזרות על עצמן, כל פעם שנשמעות צעקות מישיבות הנהלה, כאשר מתפתח שיח בוטה , גס, מזלזל.
אבל ההתנהגות האגרסיבית והכוחנית לא מגיעה סתם, היא מבטאת כמה הנחות פנימיות ובסיסיות של חברי הנהלה:

"אם לא אלחם, לא יקרה כאן כלום"

"אם אני לא אדאג שישמעו אותי, הם יעשו מה שהם רוצים ובעיקר לא יעשו מה שאני רוצה"

"אני יושב עם חבורה של חלטוריסטים/מטומטמים/ חסרי הבנה ולא אתן להם לקלקל ".

עם הנחות כאלה קשה מאוד שלא לתקוף וקשה עוד יותר לסבול את ההתקפות של האחר. אבל יש גם דרך אחרת להסתכל על תפיסת האגו ומה אפשר להרוויח אם מטפלים בו נכון. בפוסט אתייחס להגדרה של המושג אגו, לסיבות ש"אגו משתולל", מה הנזקים ב"אגו משתולל", מה הרווחים כשמנהלים אותו נכון

מהו אגו על -פי התיאוריות הפסיכואנליטיות

אגו ותפקודי אגו- המודל של פרויד מתאר את האגו כמרכיב נפשי חיוני וחיובי. כמרכיב המתווך בין האיד (הדחפים) הסופר-אגו (מצפון ומוסר) והמציאות החיצונית.
פרויד מדגיש את היכולת הטבועה בנו לעמוד בנחרצות בלחצים ולעכב סיפוק דחפים, ובכך לאפשר אבחנה ובחירה. בשלב מאוחר יותר ראו בקיומו של האגו,
כמרכיב עיקרי בהסתגלות למציאות. החלק הדוחף למימוש והגשמה ולסיפוק מתאים של הצרכים.
האגו כמערכת של פונקציות הכוללות שיפוט, סובלנות, בדיקת המציאות, שליטה, תכנון, חשיבה וזיכרון.
המונח "חוזק האגו" מתאר את סך היכולות הפסיכולוגיות שהאדם מביא עמו לאינטראקציות עם הסביבה החברתית שלו.

מהו האגו על-פי העגה העממית

חשיבות עצמית לרוב מופרזת, נובעת מתחושת עליונות של האדם ומובילה לאמונה שיוכל להגיע או להשיג את מטרותיו בכוחותיו שלו.
השימוש במונח "אגו" הוא כמעט תמיד בהקשרים שליליים ולא אחת נשמע אנשים טוענים, כי להם אין אגו ובכך הם מתכוונים, כי הם אינם יהירים, גסים, רודפי כבוד, אלא רגישים, מתחשבים, מכבדים, אכפתיים ובעצם אנשים טובים יותר. אנשים שאינם מוכנים "לבוא עם אגו", מניחים שאולי הם גם מפסידים מדי פעם בקרב, אבל במלחמה הגדולה של החיים הם המנצחים, הם מביאים את הטוב ובהם יפגעו פחות.

לסיכום – מתוך ההגדרות האקדמיות, ניתן להבין כי האגו, הוא מנגנון נפשי הכרחי וחיובי.
אולם כשאינו מאוזן השמירה, התיווך וההסתגלות למציאות הולכים לאיבוד ואנו מקבלים תגובות הגנתיות של לחימה או הימנעות.מתוך העגה העממית אנו מבינים שהאגו עליו מדברים הוא למעשה האגו שאינו מאוזן. 

מהן הסיבות האמיתיות שהאגו הופך לשחקן ראשי התופס את קדמת הבמה בדרך כוחנית וגסה

פחד מדחייה,

פחד מהשפלה 

פחד שלא יאהבו ויקבלו אותי

ופחד להודות בפחדים האלה

להודות בפחד, מעורר התנגדות רבה. לימדו אותי שזה מחליש ומעכב. שמי שרוצה להשיג את מטרותיו לא יכול לעסוק בפחדיו. לכן אני מסתיר את הפחדים שלי כל כך טוב, עד שלעיתים אני עצמי לא מזהה אותם. במקומם מופיעים הסברים מנומקים היטב, מדוע אני צודקת!
בפועל האגו של כל אחד מאיתנו, מרגיש מדי פעם שמישהו הוריד אותי, ביטל אותי, השתיק אותי ואז האגו דורש צדק, דורש להעלות ולהרים את הדימוי העצמי הפגוע. ומתי אני הכי נפגע? כשאותו אדם חיצוני שיקף אמונה כואבת ומרגיזה שיש לי כלפי עצמי.

לדוגמא אם אני מאמינה בתוך תוכי שאני לא מספיק חשובה, ולא מספיק שווה ,כל פעם שמישהו יתנהג אלי בחוסר תשומת לב, או כבוד ואולי יאחר לפגישה איתי (כי הוא לא מרוכז בסביבה ועסוק בטרדותיו שלו) אני אעלב ואפגע ,או יותר נכון האגו שלי יעלב, כי אני רואה את המעשה כזלזול וכאמירה "את לא שווה",אבל מה בעצם אני רואה באמת?
אני רואה את הפרשנות והמשמעות שאני נתתי לחוסר תשומת הלב שלו, אני רואה שוב את הדימוי הנמוך שיצרתי עבור עצמי בפרשנות זאת. ועם כל החבילה הזאת שהעמסתי על עצמי, אני באה לישיבת הנהלה. מכאן הדרך קצרה להתפרעות ולכוחניות שאני מפגינה כלפי אחרים, או להימנעות והתרחקות.

סוף חלק א'

רונית ארז